הממשל האמריקני מאותת מאז ראשית 2023 – וביתר שאת בעקבות הפגיעה ביעדים אמריקניים על אדמת סוריה במרס – כי הוא מתגבר במידת מה את נוכחות כוחותיו במזרח התיכון, מגיב לעיתים בכוח על פיגועים המכוונים נגדם, ומהדק את הקשר הביטחוני עם בעלות בריתו, בעיקר ישראל.
הממשל האמריקני מאותת מאז ראשית 2023 – וביתר שאת בעקבות הפגיעה ביעדים אמריקניים על אדמת סוריה במרס – כי הוא מתגבר במידת מה את נוכחות כוחותיו במזרח התיכון, מגיב לעיתים בכוח על פיגועים המכוונים נגדם, ומהדק את הקשר הביטחוני עם בעלות בריתו, בעיקר ישראל. מול אתגר איראני מחריף, שאותו הציג ממשל ביידן בתדרוך חסוי לכל חברי הסנאט (16 מאי 2023), הוא פועל בשני מאמצים במקביל: ניסיון להגיע להסכמות ביניים מצומצמות ולא רשמיות שתבלומנה את הדהירה האיראנית לנשק גרעיני (בתמורה לשחרור כספים, בעיקר ממדינות צד שלישי, והקלות מסוימות בלחץ הסנקציות; ובצידו – הבלטת הנוכחות הצבאית האמריקנית, בין היתר כדי להרתיע את איראן מצעדים פרובוקטיביים אם ייכשל המהלך ותגבר המתיחות בנושא הגרעין, ולהיות מוכנים לתגובה צבאית אם תידרש. יעד נוסף הוא “להרגיע” את ישראל, ולרסן את מהלכיה. עם זאת, ספק אם במאפייניה הנוכחיים תוכל הפעלתנות האמריקנית להפיג את הספקות בקרב מדינות האזור באשר לנחישותו של הממשל. חשוב אפוא לשמור על האיזון העדין בין מיצוי שיתוף הפעולה עם ארה”ב והיערכות לאפשרות של עמידה אזורית משותפת מול האתגר, ובה בעת שימור חופש ההחלטה של ישראל לקראת ההכרעות שבדרך.
המסר האמריקני: המחויבות להגנת המזה”ת עומדת בעינה
סגנית עוזר השר (DAS) לענייני המזרח התיכון במשרד ההגנה האמריקני, דנה סטרול, הדגישה בריאיון במסגרת ועידת הג’רוזלם פוסט בניו יורק (5 ביוני 2023) כי הממשל האמריקני, ובייחוד משרד ההגנה, נותרו מחויבים להגנת המזרח התיכון, גם כאשר הממשל ממקד מאמצים בסיוע לאוקראינה ובשימור מאזן הכוחות וההרתעה מול סין. היא עדכנה כי מוצבים כיום כ-30,000 אנשי צבא אמריקניים במרחב המזה”ת, מכל ארבע הזרועות (אוויר, ים, יבשה ונחתים). ראוי להזכיר כי בסיס חיל האוויר האמריקני באל-עודייד, קטר, הוא בין הגדולים בעולם, ובסיס אינצ’ירליק בתורכיה עדיין משמש בין היתר לאכסון נשק גרעיני.
בראיית ארה”ב, איראן היא האיום המרכזי על ביטחון האזור, והנשיא ביידן מתכוון לעמוד במילתו ולמנוע ממנה להגיע לנשק גרעיני, אם אפשר בדרכים דיפלומטיות, אך בגיבוי אופציה צבאית אמינה שמשרד ההגנה, לדברי סטרול, נחוש להעמיד לרשותו ביום שבו יידרש לכך.
המסר בדבר המאמצים המקבילים – הדיפלומטי והצבאי – אומנם נועד, בין היתר, להרגיע חששות בישראל ובקרב ידידיה ותומכיה בציבור ובקונגרס, כמו גם מצד הגורמים הפרו-אמריקניים המסורתיים במזה”ת, בדבר מגמת הנסיגה של ארה”ב ממחויבויותיה, אך יש לו עוגן, במידה מסוימת, בפעולות הננקטות בשטח מאז ראשית 2023:
- בינואר 2023 התקיים התרגיל הצבאי המשולב הגדול ביותר אי פעם בין הכוחות האמריקניים לזרועותיהם לבין צה”ל, “אלוני בזלת” (Juniper Oak 23 בכינויו האמריקני). הוא התנהל במתאר שברור היה כי הוא מכוון כלפי איראן. בעקבותיו התקיימו ביקורים נוספים של מפקד “פיקוד המרכז” (CENTCOM) האמריקני, גנרל מייקל קורילה, בישראל. יש לזכור כי מאז העברתה של ישראל לתחום האחריות של הפיקוד היא בגדר השותף הצבאי החשוב ביותר שלו. בין היתר נכח גנרל קורילה, לצד הרמטכ”ל רא”ל הרצי הלוי, במהלך התרגיל המטכ”לי השנתי “אגרוף המחץ” – אירוע חריג המדגיש ביתר שאת עד כמה שיתוף הפעולה, ההולך ומתהדק, משנה את המאזן הצבאי במערכת האזורית.
- משרד ההגנה ו-CENTCOM קיימו באמצע פברואר שתי קבוצות עבודה עם מדינות “מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ” (GCC) על נושאי יסוד בביטחון המערכת האזורית: הגנה משותפת נגד איומים מן האוויר, ובכלל זה טילים ומטוסי קרב, ואבטחת נתיבי השיט. ברקע ניצבו אירועי השנים האחרונות, שבמהלכן הותקפו יעדים אסטרטגיים בסעודיה ובאמירויות על ידי איראן או שלוחיה.
- במרס 2023 בוצעו שני פיגועים באמצעות מל”טים בבסיסי צבא ארה”ב בצפון מזרח סוריה; קבלן אזרחי נהרג ולוחמים אחדים נפצעו. באזור זה מוצבים עדיין כ-900 חיילים אמריקנים המסייעים לכוחות הכורדיים (SDF, “הכוחות הדמוקרטיים הסוריים” בשמם הרשמי) ומשבשים את נתיב האספקה האיראני מעיראק לסוריה וללבנון, והחיכוך בינם לבין משמרות המהפכה והמיליציות הפרו-איראניות בסוריה הולך וגובר. בתגובה אישר ממשל ביידן תקיפות של יעדים המזוהים עם איראן בסוריה, ובהן נהרגו 8 אנשי מיליציה. אומנם מדובר במענה חלקי ביותר – לגרסת צבא ארה”ב היו 78 תקיפות כנגד יעדים אמריקניים מאז 2021, שרק מעטות מהן נענו בתגובה – אך הנשיא הבהיר כי ארה”ב “תפעל בכוח” אם יימשכו הפיגועים. דא עקא, שפעולותיה של ארה”ב עד כה לא ביססו את אמינותה של אזהרה זו. בראשית יוני, מכל מקום, התפרסמו דיווחי מודיעין שהודלפו ולפיהם איראן שבה ומתכננת מסכת של פיגועים נגד האמריקנים בסוריה, בזיקה לשאיפתם של הרוסים ושל משטר אסד להביא לסילוקם.
- בתגובה לאיומים איראניים בראשית אפריל 2023 (“אפילו חייל אמריקני אחד בעיראק הוא יותר מדי”) הבהירו האמריקנים כי הנוכחות בעיראק – אומנם מצומצמת מאוד ובתפקידי ייעוץ בלבד – תישאר בעינה.
- במהלך מאי תוגברה הנוכחות הימית האמריקנית במרחב המפרץ, בעיקר כמענה לדפוס של התנכלויות איראניות לנתיבי השיט, כולל תקיפה או תפיסה של ספינות (15 מקרים בשנתיים האחרונות). משחתות אמריקנית ובריטית, ועליהן מפקד הצי החמישי האמריקני, בלוויית קצינים בכירים מכוחות הים של צרפת ובריטניה באוקיינוס ההודי, הפליגו במיצרי הורמוז להפגנת נוכחות במפרץ הפרסי, כשבמקביל התפרסמו דיווחים, ללא אישור רשמי, על תגבור נוכחותן של צוללות הצי האמריקני במרחב.
- בהקשר אחר – תגובה לפעילות מאתגרת בסוריה של מטוסי חיל האוויר הרוסי דווקא – הודיע מטה CENTCOM כי הנוכחות האווירית האמריקנית באזור תתוגבר במטוסי קרב חמקנים מדגם 22-F מבסיס חה”א האמריקני בלנגלי, וירג’יניה.
נראה כי מכלול זה של פעולות, לצד תמונת המצב בפרויקט הגרעין האיראני, עמד במוקד התדרוך החסוי לכל חברי הסנאט (16 במאי 2023). הממשל, בעודו מחויב לחתירה לפתרון דיפלומטי, כדוגמת הסכמות ביניים מצומצמות (“פחות תמורת פחות”), מקפיד להבהיר כי הוא אינו רואה באיראן שותף אלא יריב (adversary) המאיים על ביטחון האזור ועל ארה”ב ובעלות בריתה, ומזוהה במידה גוברת עם “הציר” הרוסי-סיני. עם זאת, סנאטורים רפובליקניים שנטלו חלק בתדרוך המשיכו למתוח ביקורת על תגובותיו הרפות של הממשל עד כה.
יעדיה של הפעילות האמריקנית באזור
מערכת הפעילויות האמריקניות בממד הצבאי (גם אם עוצמתן אכן רחוקה מלהיות דרמטית, ודאי בהשוואה להלם שהשיג חיסולו של קאסם סוליימני בינואר 2020), משרתת אפוא יעדים מספר השלובים זה בזה. ניתן לפרש אותה בעיקרה כמערכת של איתותים אסטרטגיים:
- לאיראן – בניסיון להמחיש מה עלול לקרות את תמשיך להתקדם במה שהאמריקנים מתארים כ”מסלול [ההתנגשות] הנוכחי” (current trajectory), ולא תיענה להצעה המונחת על השולחן לבלימת פרויקט הגרעין תמורות מחוות כלכליות נרחבות.
- לישראל ולידידותיה האחרות של ארה”ב, כמסר הרגעה – “ארה”ב עוד כאן” – שיש להניח כי בין מטרותיו הבלתי מוצהרות נמנית גם ההעדפה לרסן את פעולותיה הצבאיות של ישראל, בהמשך לעמדות שנקטו ממשלים אמריקניים ב-1981, 2007 (אם כי הודו בטעותם, במקרה זה), ובשנים 2010–2012 בסוגיה האיראנית.
- מול עמדה שיש לה עוגנים איתנים בציבור ובקונגרס, הרואה באיראן אויב ומביעה דאגה עמוקה (כפי שעשו כמה סנאטורים רפובליקניים לאחר התדרוך החשאי במאי) מן התגובה הרפה לפעולותיה והתגרויותיה, כולל ההתקפות על סעודיה והאמירויות והגיבוי לרוסיה, למשטר אסד ולארגוני הטרור.
בה בעת, מעבר לצורך באיתותים, יש לראות את שינויי ההיערכות ואת התכנונים המבצעיים גם במושגים של היערכות לקראת אפשרות – ממשית – של כישלון המאמץ הדיפלומטי הנוכחי והידרדרות מהירה לעבר עימות צבאי, בין אם בהחלטה אמריקנית יזומה (בסבירות נמוכה) ובין אם בשל פעולה ישראלית, ותגובה איראנית שתכוון נגד ארה”ב, כוחותיה, אזרחיה ובעלות בריתה במפרץ ושתחייב מענה הגנתי והתקפי של CENTCOM.
הצורך באיזון במדיניות ישראל אל מול הטיפול האמריקני באתגר האיראני
מאפיינים אלה של הפעילות האמריקנית, המאותתים שארה”ב עוד לא עזבה את המזה”ת, עדיין רחוקים מלהשקיט את חששותיהן של בעלות בריתה. עם זאת, הם מציבים את ישראל בפני דילמה, או ליתר דיוק בפני הצורך לאזן בזהירות בין שני מכלולי שיקולים שיש מתח ביניהם:
מחד גיסא, חשוב לשמור על מקומה של ישראל כשותף הצבאי החשוב ביותר של CENTCOM בהגנת האזור, ובתוך כך להיעזר ככל הניתן במה שיש לארה”ב להציע בהיבטי השת”פ הביטחוני והמודיעיני, העמקת היכולת לפעול יחד ביום פקודה (interoperability) ושילוב ישראל במערכים האזוריים הרחבים, בדגש על הגנה מפני טילים ותקיפות מן האוויר (“ברית ההגנה האווירית המזרח תיכונית, MEADTO). מעל לכול, תכליתה של ההידברות האסטרטגית עם ארה”ב חייבת להישאר ממוקדת, באורח חד-משמעי, בהידוק התיאום מול האתגר האיראני המחמיר והולך.
מאידך גיסא, נדרשת בכל הדרגים, הן המדיניים והן הצבאיים, הקפדה יתרה על כך שיובהר מראש כי חייב להישמר חופש הפעולה של ישראל (שיש בו תועלת גם לארה”ב – בכך שהוא ממקד את תשומת הלב במערב בצורך הדוחק לבלום את האיראנים). בראש ובראשונה, ישראל היא שתעריך, על בסיס יכולותיה המודיעיניות, עם כל הכבוד להעמקת הפיקוח של סבא”א, האם איראן שבה ומתקרבת ל”קו האדום העליון” ולצבירת חומר בקיע באיכות צבאית.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire
- בניית אתרים